הללללללו! את שומעת?
"מאז שאילה היתה קטנה התלוננו – בהתחלה הגננות ואחר כך המורות – שאילה 'מרחפת'. לא קשובה, לא מרוכזת, נמצאת בעולם הדמיון, והקצב… כל כך איטי! לפעמים אילה היתה מפתיעה, אך לא לכיוון החיובי… זה קרה כשהיא רצתה משהו מאוד מאוד: אז לא היה מי ולא היה מה שיעמוד נגדה. אבל כשהיה צריך להניע אותה, זה היה קשה מאוד. ההורים שלה כבר היו בטוחים ששמיעתה פגועה, אך בדיקת שמיעה שללה את התירוץ הזה…
"כשאילה גדלה והתבגרה, חשבו הוריה שהבעיה תיפתר או תתמעט, והיא תיקח יותר אחריות, אולם הבעיה רק החמירה. אילה היתה יכולה לשכוח את עצמה באמצע ספר קריאה, ולהפסיד תוך כדי פגישות ואירועים שונים. חוץ מכל זה, לאילה יש תמיד את כל הזמן שבעולם. אמה של אילה ממש לחוצה: מה יהיה איתה? איך היא תתחתן, תקים ותנהל בית בישראל, כשכיום היא כל כך חסרת אחריות?
"שלא תחשבו שהוריה של אילה לא ניסו לקדם אותה במהלך השנים. היא היתה בריפוי בעיסוק תקופה ארוכה, נשלחה לחוגים, ואפילו ניסו טיפול רגשי – אך הם לא ראו שינוי משמעותי. בשלב מסוים אף חשבו שטיפול תרופתי יהיה ההצלה הגדולה, אך כגודל התקווה כך גודל האכזבה."
זה היה מתסכל ממש, עד שחברה, שאמא של אילה שפכה בפניה את ליבה, הציעה לה: "למה שלא תעשי אבחון קוגניטיבי-התפתחותי? תראי על מה זה יושב, ותהיי יותר ממוקדת."
אמא של אילה ממש הופתעה: "מה זה אבחון קוגניטיבי-התפתחותי? עד היום לא שמעתי על זה! עשינו לה אבחון TOVA, עשינו לה אבחון פסיכו-דידקטי, אך שום דבר לא הביא בהירות לגבי הקשיים של אילה. אמרו לנו שזה לא קושי לימודי – אבל זה השפיע על הלמידה. אמרו גם שזה לא קושי רגשי – אבל זה השפיע על עולמה הרגשי. בינינו, אני באמת חושבת שלא הרגש הוא הבעיה שלה, אבל מרוב הערות שהיא קיבלה התפתח אצלה משהו, ולא בכיוון החיובי. הרי כמה הערות אפשר לקבל ולהרגיש שאת לא בקצב…"
וכך, על פי המלצת החברה, פנו הוריה של אילה לאבחון, בתקווה חדשה שאולי ימצאו סוף סוף, בס"ד, את השביל הנכון.
והם מצאו, ב"ה…
אמא של אילה הגיעה לאבחון, וסיפרה את כל מה שעברו ואת שלל הניסיונות שלהם. היא ניסתה להבין מה בעצם מיוחד כאן, ולמה דווקא כאן הם עשויים לקבל את הפתרון הטוב והנכון.
בואו ננסה גם אנו, בשורות הבאות, לפרט יותר ולהבין: מהו בעצם אבחון קוגניטיבי-התפתחותי?
האבחון הקוגניטיבי 'יושב' על המוח. המוח הוא השורש, וממנו באות – או לא באות – כל הפעולות. אפשר לדמות את המוח ל'חדר פיקוד': המוח אחראי על תפקודם של כל האיברים, על כל מערכות הגוף, ובקיצור – על כל ההוויה שלנו. אולם התפקיד החשוב ביותר של המוח הוא ההפעלה וההנחיה של הכוחות השכליים שלנו: ההבנה והחשיבה, הקליטה והזיכרון, הערנות ושימת הלב – כל אלה הם ביצועים שהמוח מבצע. כשיש בעיה, כשמשהו לא זז וה'עסק' חורק, משהו במוח לא תקין. משהו בו רפוי.
וכמו בכל בעיה בחיים שנרצה לפתור, נפנה אל השורש. גם כאן, היות שהשורש של כל הפעילות שלנו נמצא במוח, פשוט נפנה למוח. כשמשהו בחיים תקוע, בטוח שמשהו במוח הוא זה שתוקע ולא בסדר. כנראה שיש במוח תא חלש, שאינו פעיל מספיק.
והבשורה היא שיש דרך להגיע לתאי המוח האלה, לחזק אותם ולפתח אותם!
ההסבר פשוט מאוד: המוח, למרבה ההפתעה, עובד כמו שריר. כמו כל שריר בגוף שלנו, אפשר לאמן ולחזק אותו. ולכן האבחון והטיפול הקוגניטיבי הם כמו ה'חדר כושר' שלו. כמו שבחדר כושר נקבל הנחיות מדויקות אילו תרגילים מועילים לכל שריר באופן ספציפי, ובאיזו רמה והדרגתיות אפשר לקדם ולחזק את האיבר החלש – כך בדיוק אפשר לתת גירוי לתאי מוח ספציפיים, תאי מוח בעייתיים וחלשים, על ידי המשחק.
באבחון נצפה בפעילות תאי המוח, נברר ונזהה מהן נקודות החוזק של המאובחן ומהן נקודות החולשה שלו, ונבין מניין נובעות הבעיה או הבעיות שלו. כעת, כשקיבלנו את מפת המוח, אנו כבר מבינים את הבעיה – ויותר נכון, את שורש הבעיה – ומבינים גם שהבעיה נובעת בעצם מאותו תא חלש שבמוח. מעתה נוכל בעז"ה לצעוד בדרך סלולה אל היעד: לחזק את התא הרפוי ולהביא לתפקוד טוב ונכון, בסייעתא דשמיא.
ועכשיו, בואו נחזור ונספר על אילה, ומה צפינו באבחון שלה…
באבחון הבנו שהתופעות שמהן סובלת אילה נובעות מחוסר יכולת לשים לב למרחב. התגלה באבחון שמרחב הראייה של אילה מצומצם – לא בגלל פגיעה בעצבי העין והראייה שלה, חס ושלום, אלא בגלל תאי המוח האחראים על הערנות הרדומים שלה. אילה רואה רק את מה שמולה, וכל מה שמסביב לא נצפה. אפשר לדמות את הראייה של אילה לאדם המביט דרך חור של צינור: הוא יראה רק נקודה אחת, ולא יוכל להכיל את כל המרחב. גם אילה אינה יכולה להסב את תשומת ליבה למרחב, אל מעבר למה שנמצא מול מבטה.
ערנות תקינה, לעומת זאת, גורמת לראות את המרחב כולו. ראיית המרחב חשובה מאוד, כי היא גורמת להיות אקטיביים, פעילים וחיוניים יותר. אדם המתבונן ומבחין במתרחש סביבו מקבל יותר גירויים, והפעילות והעשייה שלו רבות יותר.
קושי בערנות הוא אחת הסיבות המרכזיות ללקויות קשב, ובקושי לבצע 'פיצול קשב'. הקשבה דורשת שימת לב למרחב, וכן יכולת לסנן גירויים במרחב ולהתמקד בנאמר. לכן ילד עם חוסר ערנות נראה לעיתים לא קשוב, ואינו עונה כשקוראים לו.
הסובלים מחוסר ערנות עלולים להיות חסרי אחריות, פסיביים, איטיים וחולמניים. יהיה קשה לצפות מהם לעמוד בזמנים או לזכור דברים. בעיות נלוות אצל חסרי ערנות הן בעיות של תחושה, קושי בוויסות חושי ובשיווי משקל, ולעיתים גם הרטבות במשך היום.
את חסרי הערנות נוכל לזהות לעיתים לפי הדיבור הקולני: כשהם מאבדים פרופורציה ביחס למרחב, ולא נותר להם אלא הקול שלהם, הקול עולה בהתאם…
אז מה עושים?
אז כן, יש המלצות איך ניתן לשפר את תאי המוח הרפויים של אילה. בעיקר מה שמומלץ זה לעשות באופן יום יומי פעילות גופנית ותרגילי מוטוריקה גסה, ובמיוחד כאלה הדורשים שיווי משקל. תרגילים אלו מועילים מאוד לחיזוק הקשב, כי הם דורשים ראיית מרחב. טיפים נוספים לשיפור הערנות צירפנו בסוף הכתבה.
ואם זה לא מצליח? אז כנראה שאילה צריכה משהו מסיבי, יותר מתרגילים בבית. בטיפול מקצועי שיינתן לאילה, היא תוכל לתרגל תרגילים מותאמים המשפרים את שימת הלב למרחב, וכך יגורו תאי המוח שלה לפעול, בעז"ה.
ולסוף הטוב...
כעת, אחרי שסיפרנו לכם מה קורה בעולמה הפנימי של אילה, הקשבנו לבעיה ושמענו את הפתרון, נשוב ונספר לכם באופן אישי על אמא שלה…
לאחר האבחון, שהיה מעניין כשלעצמו, הרגישה אמא של אילה הקלה. לא שהפתרון הושלם מיד, אך ידיעת הבעיה היא חצי פתרון. קודם כל, היא הורידה מעצמה הרבה רגשות אשמה. זה לא שהיא לא בסדר! זה לא בגלל שהיא לקחה את האחריות במקומה של אילה! לא פינוק יתר! היא לא סתם מגדלת ילדה עצלנית ששמה 'פס' על מה שאומרים לה ועושה כטוב בעיניה! לא.
יש כאן קושי התפתחותי שאיתו אילה נולדה!
באבחון, בלי שתספר בדיוק מה היא חווה עם אילה, ובלי תשאול מדויק על העבר, נאמר לה מה אופייה של אילה, לטוב ולמוטב: כישרונותיה ומכשלותיה, חוזקותיה וחולשותיה.
צורת העבודה של אילה במשחק מראה, כמו צילום רנטגן, מה עובר במוחה.
אילה התחילה את העבודה – אדם לעמל יולד! אין קצירה ללא השקעה. אחרי כל טיפול מאתגר, עם משחקים ותרגילים המחייבים ערנות, הרגישה אילה איך שהיא ממש יוצאת מאפילה לאורה. הטיפול היה מאתגר, דורש רצף טיפולי ורצינות בתרגול, אך כגודל הקושי כך גודל הדיוק – הפגיעה באזור הנכון במוח, הזקוק ל'שפשוף' הזה, והתוצאה הברוכה. אילה מרגישה יותר מפוקסת, יותר אחראית ויותר בוגרת.
היום, אמא של אילה כבר לא פוחדת על עתידה. היא יודעת שנתנה לה את ה'פוש' הטוב ביותר!
טיפים להתנהלות עם ילדים שמתקשים בערנות:
- דאגי לקשר עין עם הילד כשאת מדברת אליו.
- עזרי לו להתארגן עם הזמן: שעון, תזכורות, שימוש בטיימר – זמן קצוב למשימה.
- צאי לגינה ועודדי משחק במתקנים ורכיבה על אופניים.
- מומלץ לשלוח לחוג התעמלות, אירובי או שחייה.
השמות והפרטים המזהים שונו.
שרה שוגרמן · אבחון וטיפול קוגניטיבי במשחק
